החלטה בתיק רמ"ש 11461-12-10

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקרית גת (כב' הש' א. אשקלוני) מיום 7/11/10 בתמ"ש 6498/06, המחייבת את המשיב להחזיר את בנם הקטין של הצדדים לבית המשיבה לאלתר ומחייבת אותו בקנס בסך של 400 ש"ח בגין כל 24 שעות, היה ולא ימצא הקטין בבית האם החל מיום ג' 9/11/10.

הצדדים התגרשו ביום 30/3/08, להם 6 ילדים משותפים. ההחלטה נשוא הבקשה מתייחסת לבן, יליד 1998, שמשמורתו נקבעה בידי המשיבה, לאחר דיון וקבלת תסקירי פקידת סעד.

בחופשת אוגוסט 2010 המבקש לא החזיר את הקטין לבית המשיבה וזאת לטענתו בשל סירוב הקטין. פקידת הסעד שנדרשה לעניין המליצה בתסקיריה מיום 15/8/10 ו -18/8/10 להחזיר את הקטין לאלתר לבית האם, גם כב' הש' טישלר אשר נדרש לעניין כשופט תורן בפגרה הורה בהחלטתו מיום 23/8/10 כי הקטין יוחזר "היום לבית אימו". דא עקא, למרות החלטה, ובניגוד לאמור בה, המשיך הקטין להתגורר עם המבקש. בנסיבות אלו הוגשה ע"י המשיבה בקשה על פי פקודת בזיון בימ"ש בשל הפרת ההחלטה מיום 23/8/10 ואילו המבקש טען, כי ההחלטה אינה מטילה עליו חיוב אופרטיבי אלא חינוכי בלבד ועל כן אין לאכוף את ביצועה באמצעות פקודת בזיון בימ"ש.

כפי שעולה מההחלטה נשוא הבקשה דנא, בימ"ש קמא, נדרש לבקשה שהוכתרה בקשה על פי פקודת ביזיון בימ"ש, תוך הרחבת מסגרת הדיון ובדיקה חוזרת של טובת הקטין ומצבו לאחר מתן ההחלטה מיום 23/8/10, כך הוגשו תסקירים נוספים של פקידת סעד [תסקירים מיום 20/9/10 ו 18/10/10] מהם עולה כי מצבו של הקטין מעורר דאגה באשר הוא מצוי במרחב מניפולטיבי המאפשר לו לנהוג כרצונו ולסרב למרות הוריו. פקידת הסעד המליצה לגייס את סמכות ביהמ"ש על מנת להפסיק את המצב בו הילד מסתובב בין הבתים, באופן שהמשיב יחויב להחזיר את הקטין לבית אימו  לאלתר, תוך הבהרה כי עליו לדעת שאי מילוי ההחלטה תגרור אחריה סנקציות כלפיו. בימ"ש קמא קיים שלושה דיונים נוספים כשבאחד מהם גם שמע את הקטין בלשכתו ובסופו של יום החליט תוך שקילת עמדת הצדדים, פקידת הסעד ועמדתו של הקטין לחייב את המבקש להחזיר את הקטין לבית המשיבה לאלתר, לחייבו בסך של 400 ש"ח בגין כל 24 שעות בהם לא ימצא הקטין בבית האם לאחר 9/11/10. כן נקבע כי באם הקטין לא יוחזר עד ליום 17/11/10 רשאית המשיבה לעתור להטלת סנקציות נוספות, עוד נקבע כי תישקל התערבות פקידת סעד לחוק נוער, היה וחזרתו של הקטין למסגרת לימודית לא תסתייע.

המבקש משיג על החלטה זו בטענה כי לא היה מקום להטיל עליו סנקציה בשל הפרת החלטה מיום 23/8/10 באשר כאמור אינה מטילה עליו חיוב אופרטיבי אלא חיוב חינוכי בלבד.

דין הבקשה להדחות.

ראשית יאמר כי ערעור על החלטה על פי פקודת בזיון בימ"ש הינו ערעור פלילי ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. דא עקא, מאחר ואינני סבורה כי ההחלטה נשוא הבקשה מצטמצמת להליך על פקודת בזיון בית משפט, אדרש לה גם לגופו של עניין.

כפי שעולה מההחלטה נשוא הבקשה, בימ"ש קמא אמנם נדרש לה מלכתחילה במסגרת בקשה על פי פקודת ביזיון בימ"ש שהוגשה עי המשיבה בשל אי קיום החלטה שניתנה ע"י מותב תורן במהלך הפגרה [החלטה מיום 23/8/10], אלא שהדיון בבקשה הורחב תוך בדיקת מצבו הנוכחי של הקטין ושקילת טובתו עובר למתן ההחלטה [התקיימו שלושה דיונים, באחד מהם נשמע הקטין והוגשו שני תסקירים נוספים]. היינו הדיון חרג משאלת הפרת ההחלטה מיום 23/8/10. במסגרת הדיון המורחב קבע בימ"ש סנקציות על המבקש בגין הפרה עתידית של צו בימ"ש המורה לו להחזיר את הקטין לבית המשיבה והיה רשאי לעשות כן במסגרת סמכותו על פי סע' 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995, קובע כי הליכי ביצוע בתובענה בעניינו של קטין יבוצעו על פי החלטת בית משפט לענייני משפחה ובפיקוחו וכן על פי סע' 19 ו 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962, המסמיכים את בית המשפט לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענינו של קטין. הוראות חוק אלו מקנות שיקול דעת רחב לביהמ"ש על אופן ביצוע החלטותיו לרבות הטלת סנקציות כפי שקבע בימ"ש קמא.

אמור איפא - הדרך לאכיפת החלטות בימ"ש לענייני משפחה בענייני ילדים כגון דא, אפשרית בשני מסלולים: האחת, אכיפה באמצעות פקודת ביזיון בימ"ש והשניה, הליכי ביצוע בפיקוח בימ"ש על פי סע' 7 לחוק בימ"ש לענייני משפחה וסע' 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוט' המאפשרים לביהמ"ש לאכוף ביצוע החלטותיו גם באמצאות סנקציות ועל פי שיקול דעתו.

בענייננו, על פי מהות ההחלטה וההליך הדיוני שקדם לה, אין מדובר באכיפה של החלטת כב' הש' טישלר מיום 23/8/10 אלא בהחלטה העומדת בפני עצמה, המורה למבקש להשיב את הקטין לאלתר למשמורת אימו ובהתאם להמלצות פקידת הסעד להפעיל את סמכות ביהמ"ש באופן שיבהיר למבקש כי אי ציות יגרור אחריו סנקציות, זאת לאחר שנמצא כי התנהגות הקטין מעוררת דאגה בשל קיומו של מרחב מניפולטיבי בו הקטין מאפשר לעצמו לנהוג כרצונו.

לאור האמור, אין צורך להידרש לשאלה האם ההחלטה מיום 23/8/10 הינה ברת אכיפה על פי פקודת בזיון בימ"ש. אולם מעבר לצורך יאמר כי ההחלטה מיום 23/8/10 מטילה גם מטילה חיוב אופרטיבי מובהק בקבעה, בפיסקת הסיפא " סוף דבר: הקטין יוחזר היום [הדגשה שלי צ.צ] לבית אימו". אכן בגוף ההחלטה נאמר "על האב חלה חובה לדאוג לכך שהקטין ימצא אצל אימו" תוך ציון שחובה זו חינוכית ולא פיסית. נראה כי ההחלטה מיום 23/8/10 מבחינה בין החובה האופרטיבית להחזיר "היום לבית אימו" לבין החובה לדאוג לכך שהקטין ימצא בבית האם מעת ההחזרה ואילך.  כאמור, הדיון בבקשה על פי פקודת ביזיון בימ"ש הורחב בפני בימ"ש קמא וטובת הקטין נבחנה עדכנית לאחר מתן ההחלטה מיום 23/8/10, באופן שביהמ"ש רשאי היה ליתן החלטה עצמאית ובלתי תלויה בהחלטה קודמת של מותב אחר והיה רשאי להוסיף על חובת המבקש גם את החובה לדאוג שהקטין ימצא בבית האם כמו גם להטיל סנקציות הן בבחינת הליכי ביצוע כאמור בסע' 7 לחוק בימ"ש לענייני משפחה וסע' 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוט' והן בבחינת הליכי ביזיון בימ"ש בהפעלת סנקציה על תנאי שההחלטה תופר כאמור בע"פ 5177/03 שמואל מור נ. דנציגר, נח (4) 184.

הבקשה לפיכך נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 5000 ש"ח.

העירבון יחולט לטובת המשיבה.

ניתנה היום, י"ט סיוון  תשע"א, 21 ביוני 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: